<h1>ספר הנייר הלכ' שבת</h1>
<h2>דף כה.</h2>
הגהה. אמר רב שימי בר חייא האי מסוכרי דנזייתא אסור להדוקה ביומא טבא, ובזה מודה ר' שמעון דהוי פסיק רישיה, ובמתכוין לקבל היין דווקא.
מקנח אדם ידיו במפה אעפ"י שנסחטת בידיו. מסננין יין בסודרין ובלבד שלא יסחוט ראש הבגד בידיו. וסתימת חבית שהוא בלועה מיין אסור להדקה בפי החבית. ברזא הנתונה בחבית ועץ סותמה רוזיל בעל"ז, כרוך בנעורת סביב אסור להכניסו בשבת בברזא אם כלי עומד תחתיו לקבל יין הנופל, ואם לאו מותר דלא ניחא ליה באותו משקה. אמנם בבית הרב אבי הספר הזה היו נזהרין אף בלא כלי תחתיו. אלמדלי בלע"ז, הוא משקה נעשה משקדים הכתושים מערב שבת, מותר לסננן ולתת בו מים בשבת דחזי מקודם לבריא קודם הסינון.
עשה מעשה ועושה בגללו מלאכה אחרת שהיא נעשית בשביל אותו מעשה אע"פ שלא נתכוין לה חייב. כיצד הרי שהיה רוצה לראש העוף לשחק בו הקטן וחתך ראשו בשבת אעפ"י שאין סוף מגמתו ועיקר מעשה להריגת העוף חייב שהדבר ידוע שאי איפשר לחתוך ראשו שלא ימות, וזהו פסיק רישיה ולא ימות.
